החלטה בתיק ב"ל 2743-08

1. תיק זה נפתח בספטמבר 2008.
2. הצדדים הגיעו לידי עובדות מוסכמות וביום 8.6.2009 ניתנה החלטה על מינוי מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה - פרופ' קרן.
3. פרופ' קרן נתן שתי חוות דעת. האחת מיום - 28.6.2009 והשנייה לעניין שאלות הבהרה מיום - 26.10.2009.
4. התובע הגיש בקשה למינוי מומחה נוסף ובית הדין דחה את בקשתו ביום 29.11.2009.
5. לאחר שהצדדים הגישו סיכומים, ביום 3.1.2010 ניתן פסק דין בתיק, אשר דחה את התביעה וזאת בהתבסס על חוות הדעת של פרופ' קרן.
6. התובע ערער על פסק דינו של בית הדין וביום 20.1.2011 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה התיק יושב לבית הדין האזורי לצורך הפניית שאלות הבהרה למומחה ולאחר מכן - יינתן פסק דין חדש.
7. לאור האמור ובהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, היפנה בית הדין את שאלות ההבהרה למומחה, על מנת לקבל חוות דעת נוספת.
8. לאחר קבלת חוות דעתו הנוספת של המומחה הגיש התובע בקשה למנות מומחה רפואי אחר בתיק, אולם בית הדין לא נעתר לבקשתו, אלא היפנה למומחה פרופ' קרן שאלות נוספות.
9. ביום 12.7.2011 לאחר קבלת חוות הדעת הרביעית מטעם המומחה פרופ' קרן, הגיש ב"כ התובע בקשה נוספת למינוי מומחה אחר בתיק וביום 8.9.2012 ניתנה החלטת בית הדין , ובמסגרתה החליט בית הדין לפנים משורת הדין ולאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, למנות מומחה נוסף בתיק.
10. באותו יום, ניתנה החלטה על מינוי פרופ' קפלינסקי, כמומחה נוסף בתיק.

11.  ביום 30.10.2011 ניתנה חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי.

בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:-

"אם מותר להביע דעה בעניין, הייתי אומר שהאירוע בעבודה אכן יכול להתחשב כאירוע נפשי, בעל דחק נפשי חריג. הסימפוטמים מהם סבל טרם התפתחות כאבי חזה שהביאוהו לבית החולים והמתועדים בהחלטת בית הדין יכולים להתחשב כסימפוטמים מקדימים ובכך להוות "גשר" בין האירוע ב-24/7 לבין האשפוז ב-25/7.

...

לאירוע לא היתה השפעה על המחלה הבסיסית.

השפעתו (במידה ונקבל כי הינו חריג) הינה בערעור יציבותה של המחלה הבסיסית כמתואר בפרק הרקע.

...

ניתן להעריך כי במצבו ובגילו של מר ואנונו - הסיכון לפתח התקף לב במשך שנה (על פי מצבו טרם האירוע בעבודה) נע בסדר גודל של 4-5%, הווה אומר, שהיה קיים סיכוי של כ-95% כי דבר לא היה קורה במשך שנה מהאירוע וסיכוי של כ-80% כי דבר לא היה קורה עד היום.

מכאן ניתן להסיק כי משקלו של מצב הדחק הנפשי החריג (באם יתקבל כי אכן הינו חריג) גובר על משקל המחלה הבסיסית שהיתה אמורה להיוותר שקטה וללא סיבוכים".